פסק-דין בתיק ת"ק 17728-05-12

1.         התובע רכב על אופנוע והיה בכוונתו לפנות שמאלה. כאשר התחלף אור הרמזור לירוק ולאחר הפנייה, איבד התובע שליטה על האופנוע - זאת עקב כתם שמן שהיה על הכביש וכתוצאה מכך, נפצע התובע וטופל בבית חולים וכמו כן, נגרם נזק לאופנוע.

מאחר והתובע סבור, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על הנתבעת, פנה הוא אל הנתבעת וביקש לפצותו, אך הנתבעת התנערה מאחריותה ועל כן, הגיש התובע תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לו את נזקיו בסך של 7,621 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לאופנוע בסך של 4,721 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 400 ש"ח, עבור טלפונים, הוצאות הפסד עבודה בסך של 1,000 ש"ח ועוגמת נפש בסך של 1,500 ש"ח.

2.         הנתבעת מכחישה את עצם קרות האירוע, את קיומו של כתם שמן ומכחישה את אחריותה לגרם התאונה ומוסיפה וטוענת את הטענות העיקריות הבאות:

א.         א)        התאונה לא נגרמה כתוצאה מפגם ו/או מפגע בכביש וגם אם היה כתם השמן על הכביש, הרי התאונה עצמה לא נגרמה בשל כך ואין להטיל אחריות על הנתבעת, היות ומדובר בסיכונים רגילים הכרוכים בנהיגה אשר מצויים בתחום הצפיות של כל נהג ובפרט נוהג אופנוע.

                        ב)         בדיקת נסיבות המקרה העלתה, שהודעה ראשונה על קיומו של כתם השמן נמסרה למוקד הנתבעת רק בשעה 10.14 בעוד שהאירוע אירע קודם לשעה זו ועל כן, הנתבעת לא ידעה ולא יכלה לדעת על קיומו של המפגע בשעת האירוע.

2.         השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, האם התובע איבד שליטה על האופנוע בשל כתם השמן שהיה על הכביש והאם רובצת האחריות לגרם התאונה ולגרם הנזק לאופנוע על הנתבעת.

לצורך כך, בחנתי את טענות הצדדים - כפי שהובאו בכתבי הטענות וכפי שהובאו בבית המשפט- וכן עיינתי בחומר הראיות ולאחר שקילת כל חומר הראיות הנ"ל, הנני מחליט לדחות את התביעה - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         כפי שעולה מדברי התובע, הוא עמד קודם לכן לפני רמזור אור אדום ובהתחלף האור לירוק החל בנסיעה, שכן כך אומר התובע בעדותו בבית המשפט:
" ..בדיוק עבר הרמזור לירוק והתחלתי את הנסיעה שלי בנתיב השמאלי, ממש אחרי שנכנסתי לנתיב בדרך הים, התחלתי לאבד שליטה... רק אחרי שהייתי על הרצפה, ראיתי פס שמן מאד ארוך, בדיוק אחרי הפניה..." (עמ' 1 לפ',ש' 10- 13
וש' 24).

            ב.         עוד עולה מדברי התובע, שהוא בעצם לא ידע מי אחראי להימצאותו של כתם השמן במקום ועל כן, שאל במשטרה מי אשם בדבר ומשם הפנו אותו אל הנתבעת ועל סמך זה, גם שלח התובע לנתבעת מסמכים המעידים על גרם הנזק לאופנוע, אך הנתבעת השיבה בתשובה שלילית. (עמ' 1 לפ', ש' 19- 21).

            ג.          א)        מעדותו של התובע עולה, שהוא כלל לא ראה את כתם השמן, למרות שכתם השמן היה במרחק מטר מהרמזור ולמרות שהאירוע אירע בשעות הבוקר בשעה 09.45  וכבדברי התובע:" ממש כמעט ברמזור אחרי הפניה".(עמ' 1 לפ', ש' 23 וראה בסעיף 3א לכתב התביעה).

טענתו של התובע, שיכול להיות שהכתם היה כבר יומיים לא הוכחה כלל. (עמ'1 לפ',ש' 22).

התובע ביצע פנייה שמאלה ולמרות המהירות האיטית - לטענתו- הוא לא הבחין בכתם השמן ובכך, למעשה, נסע התובע בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת לנעשה בכביש, סמוך מאד לאחר שיצא מרמזור אדום אל כיוון כתם השמן.

                        ב)         התובע מאשר את העובדה, שהוא אכן לא ראה את כתם השמן ואינני מקבל הטענה שהראיה במקום לא אפשרה להסתכל שמאלה בגלל העמודים שהיו בכביש. טענה זו גם לא הוכחה. (עמ' 2 לפ',ש' 1- 2).

התובע לא הוכיח, שכתם השמן היה שם יומיים. התובע עצמו לא בטוח בכך, שכן לדבריו:" יכול להיות שזה היה כבר יום יומיים" (עמ' 1 לפ',
ש' 22) והתובע לא הוכיח כמה זמן לפני האירוע היה שם כתם השמן.

לטענת הנתבעת, היא אמנם קיבלה קריאה על מפגע זה, אך הקריאה נרשמה לאחר קרות האירוע ומכאן, שלא הוכח שקודם האירוע הייתה הנתבעת מודעת לקיומו של המפגע ולא עשתה מאומה על מנת להסירו.

3.         לנימוקים הנ"ל, אשר הביאו למסקנה שיש לדחות את תביעת התובע, ברצוני להוסיף: